<h1>שבלי הלקט סימן צ"א</h1>
<h2>דף קלט:</h2>
אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש, אבל עכורין לא. פי' מים או יין צלולין אם נפלו בהן קיסמין או קש מותר לסננן בשבת שאין זה בורר, שבלא סינון יכול לשתותן. אבל עכורין אסור, דהוה ליה כבורר. וכן יין שיש בו קמחים מותר לסננו בסודרין או בקופה מצרית, ומשום שריית סודר לא חיישינן דאין דרך כיבוס אלא במים, ובלבד שלא יעשה גומא בסודר כדרך שעושין בחול. ובעל התרומה כתב דווקא מים במשמרת מותר, מתוך שעשויה לכך לא קפיד בליבונה, אבל מים בסודר אסור. ויין אפילו בסודר שרי לפי שאין ליבון אלא במים. ומיכן הורה רבינו הלכה למעשה על שקדים כתושים מערב שבת דמותר לסננם דרך סדין או מטפחת בשבת, ומשום בורר ליכא כיון דמשתתי הכי בלא סינון, ושמא יסחוט לא גזרינן אלא במים שהבגד מתכבס ומתלבן בכך. והיריאים כתב היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח. ואוקימנא [שבת ע"ד ע"א] ביד. אבל בקנון ותמחוי לא יברור. ואם בירר פטור אבל אסור. אבל דרך אכילתו יקחם ויאכלם. וגם יזהר אדם שלא ישפוך משקין מכלי אל כלי כדי להשליך הפסולת הנשאר בשולי הכלי אלא אם כן ישאיר מן המשקה על הפסולת מקצת, וכי האי גוונא שרי. תנו רבנן עושין יינומילין בשבת ואין עושין אלונתית בשבת. פי' לפי שהיינומילין הוא משקה העשוי לשתייה, ואלונתית הוא להצטנן מחום המרחץ ודומה קצת לרפואה. ואילו הן יינומילין ואילו הן אלנתית. יינומילין, יין דבש ופלפלין. אלנתית, יין ושמן ומים צלולין. כתב רבינו ישעיה זצ"ל נראה לי שהיינומילין אפילו לסננם בשבת מותר שאינו משום בורר, שהדבש והבשמים שמערב בו אינו פסולת, אלא אדרבה הוא מתכוין לערב היין בהן כדי שיהא קולט ריחן וטעמן, ואין מסננן אלא כדי שיהא דק וצלול ולא יהיה עב מתערובת הדבש והבשמים. אילו דברי הרב זצ"ל. ונראה בעיניי שצריך אדם להיזהר בין בעשייתו בין בסינונו שהרי כמה מלאכות יש בו, כגון ברירת סממנין ושחיקתן שהן איסור גמור, וזולתן, ואין מרבין להקל בזה.
